מי מכיר ויודע היכן שוכן המרכז הרפואי ביבי? לא בירושלים וגם לא בקיסריה. זהו מרכז רפואי המשרת את תושבי מדינת דלאוור, אחת המדינות הקטנות בארה"ב, עם רק כ-100 אלף תושבים. המדינה שוכנת לחופי מפרץ דלאוור והיא גן עדן לחובבי ספורט ימי, דהרות באופני ים ושאר אזורי נופש.
במדינה הזו נמצא המרכז הרפואי BeeBe, ושמו כפי שמאייתים אותו באנגלית מוכיח כי אין לו כל קשר - לא משפחתי ולא "חברי" - עם ראש הקואליציה הנוכחי. בשנת 1916 ייסדו אותו שני האחים למשפחת BeeBe וכך נקרא בית החולים עד היום. הוא משרת את חלקה הדרומי של המדינה ובו כ-200 מיטות אשפוז ושלל מחלקות ושירותי רפואה לציבור.
מדוע אני מזכיר את בית החולים הזה? קרוב משפחה יקר לליבי אושפז שם לפני כשבועיים. הוא לא תושב המדינה, אם כי יש לו שם בית קיץ למנוחה ולעבודה מרחוק. נשאלתי על ידו מספר שאלות לגבי הטיפול הרפואי ומאחר שלא היה לי מושג לגבי רמת בית החולים והאם הוא יכול לפתור את בעייתו הרפואית, חיפוש מהיר ברשת עם שם בית החולים הביא אותי אל דף הפתיחה המציג את המוסד, וכאן ציפתה ההפתעה הראשונה:
הקישור הראשון, לידיעת מי שמבקש לדעת מהי איכות בית החולים, נמצא כבר בעמוד ההיכרות - איכות ובטיחות. אבל ההפתעה גברה כאשר הקלקתי כנדרש על הקישור הזה, מתוך ציפייה ברורה כי יספרו עד כמה "הבטיחות בראש דאגתנו" ועד כמה "הצלחנו בבקרת האקרדיטציה", ואו אז מצאתי את הנתון הבא ונעתקה נשימתי:
בית החולים מפרסם את שיעור הטעויות במהלך מתן תרופות במוסד בשנתיים האחרונות! הוא אינו מתהדר בבטיחות הקיימת אלא נותן את הנתון החשוב המוכיח כי הם עוקבים אחרי מה שמכונה "רשלנות רפואית", שהיא מקור לַחמם של עורכי דין המפרסמים את עצמם בכניסה וגם ביציאה מבית החולים. והיו נתונים נוספים:
שיעור המאושפזים שלקו בפצע לחץ, פצע הנגרם בשל שכיבה ממושכת כאשר הצוות הסיעודי אינו מקפיד על שינוי תנוחה. מתוך הגרף ניתן לראות כי בית החולים מגיב מהר כאשר השיעור עולה מעל הקו הצהוב.
נתון חשוב אחר הוא שכיחות הזיהומים בבית החולים. כאן הנתונים מראים כי המלחמה בזיהומים עליה הכריז בית החולים נושאת פרי, ראו את הירידה הבולטת בשיעור זיהומים הנרכשים בבית החולים, עד לרמה הנמוכה ביותר, ללא התכחשות לנתונים האחרונים והבנה כי עדיין יש מקרים שניתן עוד למנוע.
נתונים אלה חשובים יותר מאשר הצהרות דוברי בית החולים כמקובל בארץ. כמה בתי חולים בישראל מביאים נתונים מסוג זה בעמוד השער שלהם? כמה מהם חושפים את ה"סוד" או את הכביסה המלוכלכת כביכול שאין לכבס בפומבי?
דוגמה נוספת: במסדרון המוביל לחדר הניתוח בבית החולים "מיו" ברוצ'סטר, מינסוטה, ראיתי את השלט שרואים המבקרים והמנותחים כאחד: "עברו 94 יום ללא פד שנשאר בבטן המנותח". לכאורה, לא משהו מעודד, אבל מספר זה, הידוע גם לאנשי הצוות, הוא הטריגר לתשומת לב רבה יותר ולגישה הברורה לכל עובד ועובדת: "אנו טועים – אנו לומדים" ומשפרים.
בחודש דצמבר אשתקד, כתבתי כאן על פרופ' ארנסט קודמן, הכירורג האמריקאי שדרש לפרסם נתוני אמת לידיעת הציבור, נתוני אמת ללא מורא. הוא פוטר ומת בעוני.
כמה מרכזים רפואיים בישראל מפרסמים ללא חשש את הנתונים על ירידה בתחלואה או על חלילה שינויים לרעה? האם תרבות ניהול בתי חולים כוללת גילוי נאות? האם החשש מתביעות גורם להסתרת נתונים או ל"שיפוצם"? האם המשרד האמור לקדם את הבטיחות שומר את הנתונים לעצמו, אלה שמהם ניתן ללמוד לא רק איזהו בית החולים קיבל ציון גבוה ובאותה שנה היה פחות מזוהם, אלא נתונים מפורטים, שהם הלכה למעשה "אמת בפרסום".
פרופ' יואל דונחין הוא רופא "הדסה עין כרם" בעבר, כיום גימלאי ומתנדב בבית החולים
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
